התסמינים של אוטיזם
אוטיזם הוא שם כללי לקשת של מצבים שונים, ננסה להסביר מהם התסמינים של אוטיזם, במאמר זה. ההפרעה ההתפתחותית הנוירולוגית אשר יוצרת קשיים בקיום אינטראקציה תקשורתית וחברתית, מכונה הספקטרום או הרצף האוטיסטי. להפרעה המדוברת יש דרגות חומרה שונות ועל כן השם המדויק לאוטיזם הוא: "הפרעות בספקטרום האוטיסטי" או באנגלית: autism spectrum disorders. אוטיזם ניתן לאבחן כבר בגיל צעיר, החל מהשנים הראשונות לחיי ילדים. אולם, ישנם ילדים מבלבלים שהאבחנה מתעכבת אצלם ולעיתים הם לא מאובחנים עד גיל מבוגר מאוד, דבר שיכול ליצור אצלם תסכול ממשי וקושי להתנהל בחייהם בצורה תקינה. ניתן לאבחן ולבדוק אבל כדאי לא להתבלבל יש ההבדל בין אוטיזם לבין עיכוב התפתחותי.
בעבר, נהגו להפריד בין אוטיזם לבין הפרעות אחרות שכיום נכללות על פי הdsm5 שמהווה את ספר האבחנות של הפסיכיאטרים, בספקטרום האוטיסטי כגון: תסמונת אספרגר, PDD NOS שהם קווים אוטיסטים ועוד. על פי הdsm5 כיום כלל ההגדרות הללו מוגדרות תחת המונח: הפרעה בספקטרום האוטיסטי.
ילדים הלוקים באוטיזם בדרגת חומרה קשה לרוב לא ידברו כלל וההתנהגות שלהם תהיה שונה מאוד מכפי המקובל לבני גילם. לעומתם, ילדים שיאובחנו על הספקטרום בדרגת חומרה בינונית או קלה יתנהגו וידברו באופן דומה לבני גילם, אך יהיו להם קשיים להבין ולקיים תקשורת הדדית תקינה.
אוטיזם היא הפרעה שמאופיינת בעיכובים ובקשיים רבים ברכישת השפה ובאינטראקציה החברתית. בחלק מהמקרים תהיה פגיעה גם ביכולת הקונטיבית, המוטורית והחושית של הילד, אשר יבואו לידי ביטוי במגוון התנהגויות שונות כגון: התנהגות תבניתית במשחק ושפה, קושי לשמוע רעשים חזקים ועוד.
בעוד שבשנות ה50 של המאה הקודמת ראו באוטיזם הפרעה פסיכולוגית שנובעת בשל דחייה של האם את התינוק, כלומר, בשל אם שאיננה נענית לצרכיו של התינוק, הרי שכיום מבינים כי גורמים סביבתיים, מטבוליים וגנטיים הם אלה שאחראים על הופעת אוטיזם.
אז מה הם התסמינים של אוטיזם
הביטויים לאוטיזם מתחילים להראות לרוב בשנת החיים הראשונה של התינוק או בשנות החיים הראשונות. התינוק יסבול מקשיי התפתחות כבר בשלב מוקדם או שהוא יפגין התפתחות תקינה ורק בגיל 12 עד 18 חודשים ההתפתחות שלו תתחיל להיבלם ויופיעו סימנים לאוטיזם. כמו כן, יתכן שהתינוק יפגין בשנת החיים הראשונה התפתחות תקינה ונסיגה התפתחותית בשנה השנייה לחייו.
אצל ילדים על הספקטרום האוטיסטי יהיה ניתן לראות מספר הפרעות:
קושי להבין בצורה נכונה התנהגות חברתית, קושי לנהל קשר וקושי לנהל שיחה תקינה.
קושי בתקשורת המילולית והבלתי מילולית, כלומר, הפעוט לא יפצה על העדר תקשורת מילולית באמצעות ג'סטות. לא תהיה אצלו התאמה בין הבעת פנים ושפת גוף לבין תוכן מילולי בשיחה.
העדר קשר עין או קשר עין מצומצם וחלקי.
תחומי עניין מוגבלים וצרים או פעילויות מוגבלות שחוזרות על עצמן כגון: עיסוק בחלק מהמשחק במקום בכולו, מסובב גלגלים של מכונית במקום להסיע אותה ועוד. לעיתים כאשר הפעוט יתבגר מעט הוא יחל לגלות עניין בתחום מאוד ספציפי כגון: מספרים של קווי אוטובוסים ועוד.
מכאן נסכם רגע בקצרה
יש קושי בתקשורת בין אישית כלומר התכנסות, חוסר ביכולת לשימור חברים וחוסר בהדדיות בתקשורת עם אנשים.
יש דפוסי התנהגות קבועים שנצמדים אליהם וקושי לשנות ולהתגמש רוטינות, והתנהגות מילולית או לא מילולית.
הפרעות במישור החברתי
התופעות של אוטיזם ישתנו באופן הביטוי שלהם ובחומרה שלהם בין ילד לילד, יחד עם זאת, למרבית הילדים על הרצף האוטיסטי יהיה ליקוי ביכולת שלהם להעניק תשומת לב לאדם אחר. הם יתקשו להצביע על אובייקט שמעניין אותם על מנת לחלוק אותו עם אדם אחר או להצביע על חפץ שהם מעוניינים בו
ישנם אוטיסטים אשר יהיו בעלי יכולת ליצור קשר עם הסביבה בצורה זמנית או חלקית, אך הם יתקשו לפתח יחסי גומלין רגשיים שמהווים חלק חשוב מאוד מקשרים בין אישיים.
הילד על הספקטרום האוטיסטי לרוב לא ישתתף במשחקי חברה גם אם פשוטים מאוד ויעדיף להעסיק את עצמו לבד, הוא יפגין העדר מודעות לזולת ולא פעם הוא יעדיף לשחק עם מבוגרים או ילדים קטנים ממנו ולא עם ילדים בני גילו.
הפרעות תקשורתיות
ילדים על הרצף האוטיסטי מתקשים בתקשורת מילולית. אצל לא מעט מהם יש איחור בהתפתחות השפה והם נעים בין חוסר דיבור מוחלט ועד כושר דיבור בולט שיבוא לידי ביטוי בשימוש בשפה גבוהה ודיבור מרובה. לעיתים ילד אוטיסט יכול לדבר בשפה ייחודית שהוא וקרוביו מבינים בלבד וכן, לא פעם הוא ידבר באינטואיציה מוזרה. לעיתים הילד ישתמש באקולליה שהיא היגוי חוזר של מילה מסוימת, דיבור חסר משמעות וקשר לנעשה בסביבה שלו והיפוך כינויי גוף. האקולליה יכולה להיות מוקדמת או מאוחרת, כלומר: הילד יחזור באופן מידי על דברי האדם שמדבר אתו או יצטט קטעים משיחות, ספרים, סדרות טלוויזיה שראה מדי פעם.
הפרעות התנהגותיות
ילדים אוטיסטים יציגו דפוסי התנהגות חוזרים שלרוב יהיו תנועות גוף שחוזרות על עצמן כגון: סיבובים סביב עצמו, נפנוף ידיים, נדנוד הגוף קדימה ואחורה ועוד. מאפיין דומה יהיה התנהגות אובססיבית למראית עין כמו הליכה במסלול קבוע לבית הספר או סידור חפצים בשורה, עיסוק מוגבר בחפצים והיצמדות חריגה אליהם ועוד. כמו כן, ילדים אוטיסטים גם נוטים לתחומי התעניינות צרים ויגיבו בצורה חריפה לכל שינוי בשגרה.
איזה סימנים עלולים להעלות חשד לאוטיזם?
לא מעט הורים תוהים איזה סימנים צריכים להדליק להם נורות אדומות. הנה כמה סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה:
אם התינוק או הפעוט איננו יוצר קשר עין כלל או שקשר העין שלו חסר
אם פעוט איננו מגיב לקריאה בשמו
אם הפעוט איננו מצביע על חפצים
אם התינוק או הפעוט אינם מחייכים
אם התינוק או הפעוט אינם יוצרים קשר אינטראקטיבי עם ההורים
אם הפעוט איננו מפגין עניין בילדים אחרים
אם ישנו איחור בהתפתחות השפה וכן הכישורים החברתיים או אם יש נסיגה בפרמטרים הללו לאחר שהתפתחו.
כאשר נדלקות נורות אדומות בשל כמה מהתסמינים המדוברים אצל פעוט, חשוב שהוריו יקבלו עבורו הפניה למערכת אבחון וסינון וזאת בכדי לאבחן האם אכן מדובר על אוטיזם ובמידה וכן, מהי הפגיעה האוטיסטית. אבחון מוקדם הוא חשוב מאוד שכן, ככל שמתחילים טיפול מתאים מוקדם יותר, כך יש סיכוי שהילד יתקדם בצורה טובה יותר.
כיצד מאבחנים אוטיזם?
כאשר עולה חשד ללקות תקשורת, ההמלצה היא להתייעץ ראשית כל עם רופא הילדים של הילד. במקרה הצורך הרופא יפנה את ההורים למכון להתפתחות הילד באזור המגורים שלהם או ליחידה המתמחה בטיפול בגיל הרך באזור המגורים. הילד יעבור במקום שיופנה אליו להערכה מקיפה ויסודית שלרוב יהיה שותף בה צוות רב מקצועי שמכיל: נוירולוג ילדים או רופא התפתחות המומחה בהתפתחות הילד, פסיכולוג התפתחותי, קלינאי/ת תקשורת, מרפא/ה בעיסוק ועוד. כל אנשי המקצוע הללו יפגשו בסופו של דבר בכדי לדון על ההערכה האישית שלהם לגבי מצבו של הילד, כאשר מי שיכול לתת בסופו של דבר את האבחנה הסופית הוא פסיכולוג התפתחותי או נוירולוג שמומחה בתחום.
האבחון שינתן יקבע את דרגת החומרה של המאפיינים האוטיסטים שפעוט או הילד לוקים בהם ובהתאם לכך, את רמת התפקוד שלו על הרצף.
חשוב לדעת כי כיום אין בדיקות מעבדה או בדיקות הדמיה כלשהן אשר יכולות לזהות מהם התסמינים של אוטיזם וכך לאבחן אוטיזם. ישנן בדיקות כגון: CT או MRI מוח אשר לעיתים מראות שינויים מבניים שאולי קשורים לאוטיזם אך עם זאת, מבחינת האבחון, הטיפול או הפרוגנוזה, אין באמת ערך לממצאים מעין אלה והאבחנה תתקבל על ידי אנשי מקצוע רלוונטיים.
