מדוע תעסוקה לבעלי מוגבלויות היא צורך משמעותי במדינת ישראל

הבעיה המרכזית של ה תעסוקה לבעלי מוגבלויות:

• שיעור נמוך מאוד של תעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלויות בישראל, למרות חקיקה ותוכניות ממשלתיות קיימות.
• חוסר יישום של המלצות ועדות ממשלתיות והיעדר תיאום בין הגופים הממשלתיים הרלוונטיים.
• סטיגמות והטיות חברתיות כלפי אנשים עם מוגבלויות.

הסיבות העיקריות שמקשות על תעסוקה לבעליי מוגבלויות:

• חסמים מבניים: חוסר נגישות פיזית ותקשורתית, היעדר הסעות, מידע לא מספיק והיעדר תמיכה מתאימה.
• חסמים חברתיים: סטיגמות, דעות קדומות והנחות מוטעות לגבי יכולותיהם של אנשים עם מוגבלויות.
• חסמים כלכליים: עלויות גבוהות של הסתגלות מקום העבודה לצרכים של עובדים עם מוגבלות, חוסר מודעות של מעסיקים ליתרונות של העסקת אנשים עם מוגבלויות.

ההשלכות על בעליי המוגבלויות:

• פגיעה באיכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות.
• הפסד כלכלי למדינה.
• פגיעה במרקם החברתי.

פתרונות אפשריים שיקדמו את נושא התעסוקה לבעלי מוגבלויות:

• שינוי בתפיסה: קידום שינוי בתפיסה החברתית כלפי אנשים עם מוגבלויות, הדגשת יכולותיהם ותרומתם לחברה.
• אכיפה מוגברת: אכיפה קפדנית של החוקים הקיימים הקשורים להעסקת אנשים עם מוגבלויות.
• תמריצים למעסיקים: מתן תמריצים כספיים והטבות מס למעסיקים המעסיקים אנשים עם מוגבלויות.
• הכשרה והסברה: השקעה בהכשרה מקצועית מותאמת לאנשים עם מוגבלויות, והסברה רחבה של מעסיקים, עובדים וציבור הרחב בנושא.
• תיאום בין-משרדי: שיפור התיאום בין הגופים הממשלתיים השונים העוסקים בשיקום תעסוקתי.
• נגישות: שיפור הנגישות הפיזית והתקשורתית במקומות עבודה.
• תמיכה אישית: מתן תמיכה אישית לעובדים עם מוגבלויות במהלך ההשתלבות בעבודה.

לסיכום:

השתלבות אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה היא אינטרס לאומי. על המדינה לפעול באופן נחוש ומתמשך כדי להפוך את החזון למציאות. הדבר מחייב שינוי עמוק בגישה, הקצאת משאבים מתאימים, שיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים והתמדה.

שאלות נוספות שעשויות לעלות:

• אילו סוגים של תמריצים כספיים והטבות מס ניתן להציע למעסיקים?
• כיצד ניתן להבטיח שההכשרה המקצועית תהיה מותאמת לצרכים של כל עובד?
• כיצד ניתן לשפר את הנגישות הפיזית והתקשורתית במקומות עבודה?
• אילו סוגים של תמיכה אישית ניתן לספק לעובדים עם מוגבלויות?
• כיצד ניתן למדוד את ההצלחה של יוזמות שונות לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלויות?

יוסי שפרבר מנכל בית עדן במאמר דעה על תעסוקה לבעלי מוגבלויות באתר זמן ישראל

מדוע המדינה חייבת לשנות את גישתה לתעסוקת אנשים עם מוגבלויות

בעלי מוגבלויות במרכז התעסוקה של בית עדן בשדרות

בישראל חיים כיום כמיליון וחצי אנשים עם מוגבלות, המהווים כ-17% מהאוכלוסייה. למרות מאמצים רבים לשילובם בחברה ובשוק העבודה, רבים מהם עדיין מתקשים למצוא מקומות תעסוקה מתאימים על מנת להשתלב בצורה מלאה בחיים התעסוקתיים והחברתיים במדינה.

העסקת אנשים עם מוגבלות תורמת לחברה ולכלכלה במספר מישורים. היא מגבירה את הגיוון וההכלה בארגונים, משפרת את המורל, תחושת המשמעות והפרודוקטיביות של כלל העובדים, ומחזקת את הקשר בין הארגון לקהילה.

העסקת אנשים עם מוגבלות תורמת לחברה ולכלכלה בכמה מישורים. מגבירה גיוון והכלה בארגונים, משפרת את המורל, את תחושת המשמעות והפרודוקטיביות של כלל העובדים, ומחזקת את הקשר בין הארגון לקהילה

אנשים עם מוגבלות מביאים עימם מגוון של כישורים ויכולות, וכאשר ניתנת להם ההזדמנות להשתלב בשוק העבודה, הם תורמים משמעותית למקומות העבודה ולחברה כולה.

שילובם תורם להקטנת עלויות הרווחה והבריאות ולשיפור איכות החיים שלהם ושל משפחותיהם. במילים פשוטות, שילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה הינה Win-Win Situation לפרט, למשפחות, לקהילה ולמשק הישראלי כולו.

בשנת 2005 הוקמה ועדת לרון במטרה לבחון ולשפר את מדיניות התעסוקה של אנשים עם מוגבלות בישראל. הוועדה פעלה לבחינת הקשיים והחסמים העומדים בפני אנשים עם מוגבלות במציאת תעסוקה הולמת, ולהציע המלצות לשיפור המצב.

במסגרת עבודתה, הוועדה הציעה צעדים קונקרטיים להקל על השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, כגון תמריצים למעסיקים, תמיכה בהכשרה מקצועית, ושיפור התיאום בין הגופים הממשלתיים השונים המטפלים בשיקום תעסוקתי. המלצותיה נועדו לשפר את שיעורי ההעסקה ולסייע לאנשים עם מוגבלות להשתלב בחברה באופן מלא יותר.

דו"ח מבקר המדינה משנת 2014 חשף תמונה עגומה: שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות עמד על 51%, בעוד שבקרב האוכלוסייה הכללית השיעור עמד על 74%. בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה השיעור היה נמוך עוד יותר – 34% בלבד.

ועדת לרון הציעה צעדים קונקרטיים להקלת השתלבות בעלי מוגבלות בשוק העבודה: תמריצים למעסיקים, תמיכה בהכשרה מקצועית ושיפור התיאום בין הגופים הממשלתיים המטפלים בשיקום תעסוקתי

המלצות ועדת לרון, שהוגשו לממשלה בשנת 2005, לא יושמו במלואן. ריבוי הגופים הממשלתיים המטפלים בשיקום תעסוקתי ללא תיאום מספק ביניהם גרם לכשלים בשירות, ורק 7% מבני הנוער עם מוגבלות השתתפו בתוכניות מעבר לתעסוקה. שיעור העסקת אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה עמד על 2.05% בלבד, הרבה מתחת ליעד שנקבע.

עשור לאחר מכן, דו"ח מבקר המדינה משנת 2024 מציג תמונה דומה. לפי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2017, 50% מהאנשים עם מוגבלות לא עובדים, ושיעור העסקתם בשירות הציבורי עמד על 2.2% בלבד. זאת למרות שאושר חוק המחייב גופים ציבוריים להעסיק אנשים עם מוגבלות בשיעור של 5%-7% לכל הפחות, חוק אשר נכנס לתוקף כבר בשנת 2017. הכלכלה הישראלית ממשיכה להפסיד כ-5 מיליארד שקל בשנה כתוצאה מאי-שילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה.

השוואת הממצאים בין הדוחות מצביעה על כך ששיעור התעסוקה הנמוך של אנשים עם מוגבלות נמשך, וכך גם הכשלים ביישום המלצות וחקיקה שנועדו לשפר את מצב התעסוקה שלהם.

חוסר התיאום בין הגופים הממשלתיים המטפלים בשיקום תעסוקתי נמשך לאורך עשור שלם, ושיעור העסקת אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה נותר נמוך גם בעשור השני. מצב זה הוא בלתי נסבל ואסור שיימשך. אנשים עם מוגבלות זכאים להזדמנות שווה לתעסוקה, לזכויות, ולכבוד. מדובר לא רק בחובה מוסרית, אלא גם בתועלת כלכלית למדינה.

השוואת הממצאים בין הדוחות לאורך כעשור, מצביעה על כך ששיעור התעסוקה הנמוך של אנשים עם מוגבלות נמשך, וכך גם הכשלים ביישום המלצות וחקיקה שנועדו לשפר את מצב התעסוקה שלהם

דו"ח מבקר המדינה האחרון מלמד, כי למרות החלטות ותוכניות ממשלתיות, רק 1% מהאנשים עם מוגבלות יצאו ממסגרות חוץ ביתיות לחיים בקהילה מאז שהחוק נכנס לתוקף בתחילת 2024. בתחום התעסוקה, המצב עגום באותה מידה – רק 40% מהבוגרים עם מוגבלות מועסקים בשוק העבודה החופשי.

המסקנה ברורה: עשור של דוחות מבקר מדינה, המלצות של ועדות ממשלתיות וחקיקה ברורה לא מצליחים לשנות את המציאות הקשה שבה חיים אנשים עם מוגבלות הלכה למעשה.

השילוב של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה הוא לא רק צורך כלכלי, אלא גם חובה ערכית וחברתית. שילוב אמיתי מאפשר לאנשים עם מוגבלות לחיות בכבוד, להגשים את עצמם, ולהיות חלק פעיל ותורם בחברה.

על המדינה להקצות משאבים נוספים למעקב, בקרה ואכיפה בכדי להבטיח שגופים ציבוריים ופרטיים עומדים ביעדי הייצוג המחייבים. תמריצים למעסיקים פרטיים, באמצעות מתן הטבות מס ותמיכה כלכלית נוספת, יסייעו להגדיל את שיעור העסקת אנשים בעלי מוגבלות. תוכניות הכשרה מקצועית מותאמות לאנשים עם מוגבלות יבטיחו שהם יקבלו את ההכשרה הנדרשת להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה. יש גם להגביר את המודעות הציבורית לנושא שילוב תעסוקתי של אנשים עם מוגבלות, באמצעות קמפיינים חינוכיים, מהלכי הסברה ופעילויות בקהילה.

הגיעה העת לשנות את הגישה. לא ניתן להמשיך להתעלם מכשלים מתמשכים ולסמוך על חקיקה שאינה מיושמת הלכה למעשה. המדינה חייבת לקחת אחריות ולהתחיל ליישם בפועל את ההמלצות באופן מיידי.

הגיעה העת לשנות את הגישה. לא ניתן להמשיך להתעלם מכשלים מתמשכים ולסמוך על חקיקה שאינה מיושמת הלכה למעשה. המדינה חייבת לקחת אחריות ולהתחיל ליישם בפועל את ההמלצות באופן מיידי

עלינו לפעול יחד למען יצירת חברה שוויונית וצודקת, בה לכל אדם, ללא קשר למוגבלותו, ישנה היכולת למצוא את מקומו בשוק העבודה ולהיות חלק פעיל ובלתי נפרד מהחברה הישראלית.

בעלי מוגבלויות במרכז התעסוקה של בית עדן בשדרות (צילום: בוריס קוזנץ)

יוסי שפרבר: נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן